החלטה בתיק בע"מ 4176/12

           בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת ורדה פלאוט) ברמ"ש 12190-04-12 שניתנה ביום 15.4.12.

1.        המבקשת והמשיב הינם אחות ואח אשר אמם חלתה ונזקקה לשירותים סיעודיים עד לפטירתה בשנת 2006. המבקשת הגישה תביעה נגד המשיב לבית המשפט לענייני משפחה שעניינה חיוב המשיב בחלקו בהוצאות המשיבה בגין החזקת האם והטיפול בה. נוכח טענת המשיב שהוא עובר טיפולים רפואיים בחו"ל, ובהסכמת המבקשת, הורה בית המשפט לענייני משפחה בהחלטתו מיום 26.10.10 לפטור את המשיב מהתייצבות לדיון ולערוך את הדיון באמצעות כינוס וידיאו (Video Conference). בהמשך ביקשה המבקשת לחזור מהסכמתה לעריכת דיון בכינוס וידיאו בטענה שהתברר לה כי דברי המשיב בנוגע למצבו הרפואי בשקר יסודם. בית המשפט החליט לדחות את הבקשה, והמבקשת הגישה על החלטה זו בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קיבל את טענות המבקשת והקציב למשיב זמן להמצאת האישורים הרפואיים המאששים את המניעה מהתייצבות לדיון. המשיב אכן המציא אישור רפואי במועד שנקבע לו, אך המבקשת טענה כי מדובר באישור סתמי ובלתי מספק. משדחה בית המשפט לענייני משפחה את טענתה, הגישה המבקשת בשנית בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בקשתה התקבלה אף בפעם הזו ובית המשפט המחוזי הקציב למשיב 10 ימים נוספים להמצאת מסמכים מלאים אודות מצבו הרפואי, על בסיסם יכריע בית המשפט לענייני משפחה מחדש בנוגע לפטור מהתייצבות לדיון. בתגובה לכך נשלחו על-ידי המשיב בדיקותיו הרפואיות ורשימת התרופות אותן הוא נוטל. המבקשת בתורה הגישה, אף שהדבר לא הותר לה, חוות דעת מומחה מטעמה, לפיה מן המסמכים הרפואיים אותם שלח המשיב לא עולה כל מניעה להגעת המשיב לארץ. בית המשפט לענייני משפחה בהחלטתו מ-25.12.11 העדיף את חוות דעת הרופא המטפל במשיב, לפיה לא מומלץ למשיב לטוס לישראל, על-פני חוות הדעת הרפואית מטעם המבקשת, וקבע שתוחלת הנזק העלול להיגרם למשיב כתוצאה מטיסה גבוהה יותר מתוחלת הנזק העלול להיגרם למבקשת כתוצאה מגביית עדות מהמשיב בכינוס וידיאו, וזאת על-רקע הסכמת המבקשת לעריכת דיון בכינוס וידיאו בעבר. על החלטה אחרונה זו ערערה המבקשת בשלישית לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 26.12.12 דחה את הבקשה וקבע כי בית המשפט לענייני המשפחה הסתמך בדין על חוות דעתו של הרופא המטפל ונתן משקל למצבו הבריאותי של המשיב.

2.      לאחר החלטה זו קבע בית המשפט לענייני משפחה את הדיון באמצעות כינוס וידיאו לנובמבר 2012. באפריל 2012 הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור רביעית לבית המשפט המחוזי בה חזרה על טענותיה נגד עריכת דיון בכינוס וידיאו, וכן טענה נגד דחייה של הדיון בתביעה למעלה משנה לאחר המועד בו נטען על-ידי המשיב לקיומה של בעיה רפואית אצלו. שתי הטענות נדחו על-ידי בית המשפט: הטענה נגד כינוס וידיאו נדחתה מאחר והיא מוצתה בהליכים קודמים; ואילו הטענה הנוגעת למועד הדיון נדחתה על-סמך סעיף 1(1) לצו בתי המשפט (סוג ההחלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: צו בתי המשפט). על החלטה זו מוגשת בקשת רשות הערעור שבפניי.

3.         בבקשה שבפניי טוענת המבקשת כי סעיף 1(1) לצו בתי המשפט, לפיו לא תינתן רשות ערעור על החלטה בעניין קביעת מועדי דיון, אינו צריך לחול על בקשת רשות ערעור על החלטה הקובעת מועד לדיון הנערך באמצעות כינוס וידיאו בשל מחלתו של אחד מבעלי הדין. בהקשר הזה נטען כי היות וההצדקה לעריכת הדיון באופן חריג היא מחלתו של אחד הצדדים, נסיבה שעשויה להשתנות כעבור פרק זמן מסוים ולבטל את הצורך בעריכת דיון באמצעות כינוס וידיאו, ממילא דחיית הדיון למועד מאוחר במיוחד שומטת את הרציונל המונח בבסיס קביעת אופן הדיון. משכך, סבורה המבקשת כי במצב ייחודי זה ראוי לתת רשות ערעור על קביעת מועד הדיון, וזאת על אף האמור בצו בתי המשפט. כן טוענת המבקשת כי טענתה נגד עריכת כינוס וידיאו לא מוצתה בהליכים קודמים, בניגוד לקביעת בית המשפט קמא, מאחר ומדובר בהחלטת ביניים שאינה יוצרת מעשה בית דין. כמו כן, קובלת המבקשת על דעתו "הנעולה" של בית המשפט לענייני משפחה שקיבל את טענותיו של המשיב בדבר מצבו הרפואי כאקסיומה מתחילת ההליכים, וזאת על-אף שמן השינויים שערך המשיב בפרטי טענותיו - כגון סוג המחלות מהן המשיב סובל - עולה בבירור שמדובר "בטענות שווא כוזבות". במצב זה רואה המבקשת "עיוות דין של ממש" ומבקשת את התערבותו של בית משפט זה.

4.       עיינתי בבקשה ומצאתי כי דינה להידחות. הבקשה תחומה בעובדותיו של המקרה הנידון ואינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים בהכרעה בה, ולכן אינה מצדיקה מתן רשות ערעור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). באשר לטענת המבקשת נגד ניהול הדיון בכינוס וידאו, הרי שמדובר בהחלטת ביניים הנוגעת לאופן ניהול ההליך. בהחלטות כגון דא נהנית הערכאה הראשונה משיקול דעת רחב שהתערבות ערכאת הערעור בה, לא כל שכן ערכאת ערעור "בגלגול שלישי", תיעשה במשורה (רע"א 9726/11 הפטריארכיה היוונית האורתודוקסית של ירושלים נ' מאהר רפאל סלאח (לא פורסם, 12.1.12)). יש לציין כי טענה זו נדונה בהליכים רבים, ואף הומצאו לבקשת המבקשת מסמכים רפואיים מתאימים המאשרים את מצבו הרפואי של המשיב. סבורני כי אין מקום להתערב באיזון שערך בית המשפט המחוזי בין הנזק הרפואי הצפוי למשיב כתוצאה מטיסה לישראל לבין הנזק המשפטי הצפוי למבקשת כתוצאה מעריכת הדיון בכינוס וידיאו. היות והמבקשת לא פירטה אלו נזקים עלולים להיגרם לה כתוצאה מעריכת הדיון בכינוס וידיאו, אין בידי לקבל את טענתה, לפיה עלול להיגרם לה עיוות דין.

5.        באשר לטענת המבקשת הנוגעת לקביעת מועד הדיון, הרי שעל כך חל סעיף 1(1) לצו בתי המשפט (סוגי ההחלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), תשס"ט-2009 (להלן: הצו), לפיו לא תינתן רשות ערעור על החלטות בעניין קביעה ושינוי של מועדי דיון, ומשכך אין מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. לא מצאתי כי יש ממש בטענת המבקשת כי אין להחיל על נסיבות המקרה שבפנינו את הסעיף האמור. ברע"א 10343/09 ארץ נ' וויטמן (לא פורסם, 14.10.10) עמדתי על תכליותיו של הצו:

"צו בתי המשפט אשר נכנס לתוקף ביום 13.8.2009 מצמצם את קשת ההחלטות שבגינן ניתן להגיש בקשת רשות ערעור, על-ידי מי מהצדדים. תכלית צו בתי המשפט  העולה בקנה אחד עם הוראות מקבילות כגון סעיף 12 לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, תש''ס 2000 וסעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ''ד-1984, היא ייעול ההליך המשפטי. ייעול ההליך נובע מהפחתת העומס על המערכת השיפוטית בניהול הליכי ערעור שכל עניינם בסוגיות טכניות ולא מהותיות, וכן בחיסכון במשאבים. בנוסף, העדר האפשרות להגיש בקשות רשות ערעור על החלטות מקצר את ההליכים ומייעל את הדיונים אשר מתקיימים בנושאים מהותיים. תחימתם של סוגי ההחלטות הבאות בגדרי הצו, לצד הוראת סעיף 2 לצו הקובע כי אין בה כדי לגרוע מזכותו של בעל דין לערער על החלטות אלה במסגרת ערעור על פסק הדין מבטיחות כי יעול זה לא יפגע בזכויות הצדדים ולא יגרום להם עוול."

תכליות אלה של הפחתת עומס על מערכת בתי המשפט וקיצור ההליכים באות לידי ביטוי בסעיפיו הקטנים של סעיף 1 לצו, המונים סוגי החלטות בעלות אופי דיוני-ניהולי מובהק. בהחלטות מסוג זה לערכאה הדיונית מוקנה שיקול דעת רחב ללא אפשרות הגשת בקשת רשות ערעור, מתוך הנחה שלא צפוי להיגרם על-ידי כך עוול לבעלי דין. בהקשר של סעיף 1(1) הנדון בבקשה שבפניי קיים טעם נוסף להותיר את שיקול הדעת בידי הערכאה הראשונה, והוא כי מן הראוי לאפשר לערכאה הדיונית להקציב את הזמן ביומנה על-סמך ההיכרות עם יתר התיקים המונחים על שולחנה ולתעדף את התיקים בהתאם לדחיפותם. ברי כי יקשה על ערכאת ערעור לבחון את מכלול האילוצים בהם פועלת הערכאה הדיונית, אשר לה המידע המלא והתמונה השלמה על מכלול התיקים שבפניה. למותר לציין כי אין בעובדה, אותה מטעימה המבקשת, כי מחלתו של המשיב עשויה לחלוף עד מועד הדיון, כדי לגרוע מן הטעמים שנמנו לעיל, ומשכך אין הצדקה לסטייה מן הצו. יוער כי ככל שלקראת מועד הדיון שקבע בית המשפט תהיה המבקשת סבורה כי מצבו הרפואי של המשיב השתנה ובטל הטעם לעריכת הדיון בכינוס וידיאו, הרי שתהיה היא רשאית לבקש מבית המשפט לקבל מהמשיב אישורים רפואיים מעודכנים.

           הבקשה, איפוא, נדחית. משלא התבקשה תגובה אין צו להוצאות.

           ניתנה היום, כ"ג בחשון תשע"ג (8.11.12).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    עכ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: